עזוב ת’עטינים שלי ! - ד"ר אריה אבני על נזקי צריכת החלב

הלקטאז הוא אנזים, המצוי במעי הדק, ותפקידו לפרק את הלקטוז, סוכר החלב, למרכיביו, גלוקוז וגאלקטוז, לצורך ספיגתם וניצולם בגוף. מכיון שמרבית מזונו של היונק הצעיר הוא חלב ''אמו'', והסוכר העיקרי במזון זה הוא הלקטוז, האנזים לקטאז נמצא בכמות גדולה במעי הדק במשך השנה הראשונה לחייו.

במרבית היונקים הוא נעלם, לאו דוקא בגלל חסר חלב. כך לפחות נטען בספרו של ד"ר שלזינגר (גסטרואנטרולוגיה, מהדורה אחרונה). נמצא כי בחולדות נפסק אחד השלבים האחרונים ביצור האנזים לקטאז בלי קשר לנוכחות חלב. בתרבויות בהן צריכת החלב נמשכת אחרי גיל שנה, נמשכת פעילות האנזים שהיה אמור להעלם. וכך יש בין תושבי ארה"ב 100% חסר לקטאז ביוצאי אסיה, 81% בין הכושים ורק 24% אצל הלבנים. לתושבי דנמרק, שהפרות הן חלק מהווי החיים שלהם, בעיות בעיכול סוכר חלב פרה נמצא רק ב 3% מהאוכלוסיה. ההסבר האפשרי הוא כי ריבוי צריכת חלב מעודדת את המשך יצור האנזים במעי.

כאשר האנזים לקטאז נעלם מהמעי, הלקטוז, הסוכר של החלב, אינו עובר פירוק אנזימטי ולכן אינו יכול להיספג מהמעי. הוא פשוט נותר במעי והופך למזון לחיידקים, ומה שהחיידקים עושים מהלקטוז גורם לנו לנפיחות, כאבי בטן והרגשה רעה. התלונות האובייקטיביות יכולות להופיע תוך שעה או יותר אחרי אכילת מוצרי חלב.

אין ספק כי חסר הלקטאז, הגורם למצוקה, שומר על האדם מפני הנזקים האמיתיים של החלב, הנזקים המצטברים, הנבנים אט אט, מיום ליום, ממש כמו הר חיריה שצמח אט אט, מזרחית לתל אביב. את התלונות הקשורות לחסר לקטאז ניתן לרפא תוך ימים על ידי הפסקת צריכתו. את נזקי החלב הממשיים (סרטן, סתימות כלי דם של הלב...) אפשר "לרפא" רק בחדר ניתוח. יש לראות את המצוקה שגורם הלקטוז כאות אזהרה, כאור מהבהב ומתריע דווקא מהנזקים הגדולים, העתידיים.

תעשית החלב מודעת לצרות שהלקטוז גורם. אז מה עושים אנשי תעשיית החלב, מתוך דאגה כנה לסבל הצרכנים חסרי האנזים מבלי לכרות את הענף עליו הם יושבים, מקור פרנסתם? הם מפתחים מוצרי חלב החופשיים מלקטוז, על-ידי תהליכי יצור יחודיים. אך כמו שכבר ציינו, הלקטוז, הגורם לכאבי בטן, הוא רק אות אזעקה מפני הנזקים האחרים, אבל מפני אלו אין לנו כל מנגנון התרעה.

קישורים לשאר חלקי הספר:

חלב פרה וחסר דם בתינוקות

רגישות לחלב פרה

חסר לקטאז

סוכרת נעורים