עזוב ת’עטינים שלי ! - ד"ר אריה אבני על נזקי צריכת החלב

עובדה הידועה לחוקרים בשטח הארכת החיים, כי חולדות שקצצו 40% ממזונן, חיו 30% מעל הזמן הצפוי. תוצאות דומות התקבלו בכל חיות הניסוי. פחות אוכל.... יותר חיים !!! הצהרה זו כמובן אינה מתאימה לאוכלוסיות בארצות עניות. אם נבין שבתוספת החיים שקיבלו החולדות הן המשיכו להתרוצץ בכלוב ולא בילו אצל הרופא, או בחדרי מיון, במחלקות פנימיות או כירורגיות או בטיפול נמרץ, ולא נזקקו לתרופות נוספות שלא נכללו בסל הבריאות, אנחנו עשויים ע''י הסברה נכונה במשך שנים ספורות ליצור אוכלוסיה בריאה יותר ותלותית פחות בשירותי הבריאות.

אנסה לעשות את ההצהרה ''פחות אוכל, יותר חיים'' למובנת יותר, בצורה הקלה ביותר. כשהגוף עוסק בפירוק המזון למרכיביו ובבנית החלבונים, השומנים וכדומה, נוצרים הרדיקלים החופשיים, שניתן להגדירם כרסיסים של תהליך היצור. יותר מזון בקיבה, יותר רדיקלים חופשיים. פשוט. אלא שהרדיקלים החופשיים, הנמצאים בתוך התא החי, הם חלקיקים טעונים, ''שובבים'', הנוטים להזיק למבנה התא. הם יכולים לפגוע גם בחומר הגנטי ואז זה באמת לא נעים.

מכיון שאלוהים צפה שיהיו רדיקלים חופשיים כבר לפני המון זמן (אני משתדל לא לציין מתי כי יש ויכוח בין היהודים) הוא יצר את האנטי אוקסידנטים (נוגדי חימצון) המבטלים את הנזקים הצפוים. הוא אפילו הוסיף מנגנונים לתיקון של מה שכבר נפגע. גם בפירות ובירקות (ובסויה) הוא הכניס הרבה אנטיאוקסידנטים. אבל אפילו הוא לא תיאר לעצמו שהאדם ''יברא'' את המקרר והעזר כנגדו תמלא אותו עד בלי די.

וכך, כשאנו מורידים את כמות המזון הנכנס אל פינו, גם רמת ה-IGF-1 בדם יורדת. ה IGF-1 הוא אחד הגורמים לפעילות התא, ולהכפלתו. חזרת ההורמון לרמות הטבעיות, הרצויות, ולא לרמות הגבוהות, הנגרמות ע"י עודפי מזון, מונעת את שחיקת הגוף והארכת החיים. וגם את שכיחות הסרטן.

הגניסטאין, הידיד המצוי בסויה, משמש כאחד החומרים האנטי-אוקסידנטים המעולים, תכונה שיכולה להסביר מדוע היפנית עם פרק ירך שבור או סרטן שד חיה טוב יותר מחברתה האמריקאית. הסויה עוזרת לנו להיות אנו עצמנו.

קישורים לשאר חלקי הספר:

חלב פרה וחסר דם בתינוקות

רגישות לחלב פרה

חסר לקטאז

סוכרת נעורים