עזוב ת'עטינים שלי ! - סוף דבר
איני יודע אם הספר שכתבתי קריא או מעניין. איני יודע אם הצלחתי להבהיר את שאני רואה בבהירות. איני יודע אם בעקבות הקריאה תבינו מה חשים מאות החולים שלי שבמקרר שלהם כבר אין מוצרי חלב פרה. איני יודע אם הצלחתי לשכנע רבים מכם, כי לשכנע מעטים זאת לא חכמה.
החלום שלי, ובו בתי החולים קטנים יותר, רופאי חדר מיון מתפללים שיבואו קצת חולים, ורופאי מרפאות יושבים וקוראים ספרות יפה בהמתנה לחולים, או עושים תרגילי טאי צ'י, הוא לא ממש חלום. הוא יכול להיות מציאות ממשית, לא בגלל הרופאים ולא בעקבות פיענוח הצופן הגנטי. זו תהיה המציאות אם ישתנו הרגלי הקניה שלנו. כי אי אפשר להגיש לבני המשפחה ארוחה הכוללת מה שלא קנינו.
אם תבינו כמוני שמוצרי חלב הם אחד המצרכים הכי גרועים בתזונה שלנו (יש עוד ''מרעים'' לחלב) והסויה למרביתנו היא ידידה, חלק מאותו החלום נמצא כבר כאן.
''ונשמרתם מאד לנפשותיכם''....
קישורים לשאר חלקי הספר:
אלרגיה לחלב פרה ורפלוקס קיבתי - וישטי
סוף דבר
אולי תתענייני גם ב:
