עזוב ת’עטינים שלי ! - ד"ר אריה אבני על נזקי צריכת החלב

הגניסטאין מוכר בעולם המדע כשישים וחמש שנה. בעשרים השנים האחרונות החלו להכיר את פעילותו הביולוגית.

מאות מאמרים הדנים במבנה, תכונות והשפעות הגניסטאין נכתבו בספרות הרפואית בשלוש השנים האחרונות וכל אלו מחייבים לתת סקירה קצרה על החומר עצמו. הגניסטאין יהיה השחקן הראשי, בצד "מתחרהו", ה-IGF-1, בחלק מפרקי הספר. את יכולתו הטובה ביותר ידגים הגניסטאין בפרק הדן במחלת הסרטן, שבו תוצג עוצמתה ויכולתה של מולקולה קטנה אחת.

הגניסטאין שייך לקבוצה הקרויה פיטואסטרוגנים או אסטרוגנים ממקור צמחי. השם אסטרוגן צמחי אינו התיאור המתאים מאחר והוא יוצר הקשר בינו לבין האסטרוגן, בעוד שמגוון פעולותיו רחב בהרבה מהתחום הצר של ההורמון הנשי.

הסויה מהווה את המאגר העשיר ביותר של גניסטאין. הוא נשמר בסויה כשהוא קשור למספר מולקולות. הסרת הקשרים הללו על ידי החיידקים שבמעי יוצרת את הגניסטאין החופשי, שיש לו את הפעילות הביולוגית המירבית אחרי ספיגתו למחזור הדם.

לגניסטאין מספר פעילויות:

1. לגניסטאין יש מבנה בעל דמיון חלקי לאסטרוגן, ההורמון הנשי הידוע. בתנאים מסויימים פעילותו דומה לשל האסטרוגן, אך עיקר השפעתו בגוף היא אנטי-אסטרוגנית.

2. הגניסטאין פועל בתוך תאי גידול בחסימת פעילות מספר מולקולות החיוניות לפעילות הסרטנית או כאלו המאפשרות לתא הסרטני להתקיים בתנאים קשים הנובעים מצמיחה מהירה או בזמן יצירת גרורות.

3. הגידול הצומח זקוק לכלי דם חדשים. לשם כך הוא מפריש חומרים המעודד את כלי הדם הקיימים ליצור הסתעפויות לגידול. לגניסטאין יכולת להפריע ליצירת כלי דם חדשים אלו, דבר המקשה על חייו של הסרטן.

4. התא הסרטני המתכונן להיות גרורה, הנודדת לאיברים אחרים, חייב לאבד מיכולת ההצמדות שלו לתאים הסמוכים. גם בשלב זה מסוגל הגניסטאין להפריע לגידול הסרטני. הוא מגביר את ה"דבק" שבין התאים באופן שיצירת הגרורות נעשית למשימה קשה.

חשוב לציין שהדיון בגניסטאין הוא רק על קצה המזלג, וללא ספק יש לו פעילויות רבות נוספות. בסויה יש עוד עשרות מולקולות, שפעילותן עדיין לא נחקרה. את השפעותיו של הגניסטאין בתנאי מעבדה ובחיים הממשיים נדגיש בפרקי הספר השונים, ביחוד בדיון על בריחת הסידן ובסקירה על נושא הסרטן.

קישורים לשאר חלקי הספר:

גניסטאין

חלב פרה וחסר דם בתינוקות

רגישות לחלב פרה

חסר לקטאז

סוכרת נעורים